הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ סניף דניה נ' שטרוה ואח'

החלטה

בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת בנק על סך 148,513 ₪ אשר במתכונתה המתוקנת הוגשה ביום 10.3.10.

התביעה נסמכת על מסמכים כדלקמן: בקשה לפתיחת חשבון בחתימת המבקשת 1 מיום 26.3.01, בקשה להוספת שותף לחשבון מיום 25.10.04, חוזה דביטורי כללי מיום 25.10.04, טבלת שיעורי ריבית, דף תנועות אחרונות בחשבון לתקופה שבין 15.3.09 ועד 31.12.09, דף שיערוך כללי של יתרות חוב נכון ל-9.3.10, בקשה לקבלת הלוואה מיום 6.8.06, מכתבי דרישת תשלום חובות מתאריכים 29.10.08, 21.11.08, 1.1.09.

מדף שיערוך כללי ללקוח עולה כי החוב נכון ל-9.3.10 מורכב מיתרת הלוואה בלתי מסולקת בסך 53,679.22 ₪ ויתרת חוב בחשבון שוטף, 94,834.04 ₪.

בבקשת רשות להתגונן אשר הוגשה כנגד התביעה במתכונתה המקורית, תביעה מיום 19.4.09 טענו המבקשים כנגד כשרות התביעה להיות נדונה בסדר דין מקוצר בנימוק שלא צורף לתביעה דף חשבון אחרון של החשבון הרלוונטי והמסמך אשר הוכתר בכותרת "שיערוך כללי ללקוח" איננו מלמד מתוכו כי מדובר במסמך שניתן להגדירו "כחלק מספרי הבנק".

לגופו של עניין טענו המבקשים כי ההלוואה אשר נלקחה ב-6.8.06 נפרעה כסדר ולא היה מקום להעמידה לפרעון מיידי, אף לא נשלחה דרישה לשלם את יתרת ההלוואה.

עוד הוסיפו המבקשים וטענו לעניין יתרת החוב בחשבון כי חויבו "בריביות גבוהות יותר מהמקובל ומהמותר על פי הנחיות המפקח על הבנקים".

ועוד הוסיפו וטענו שלא ניתן להבין מהנתונים המוצגים כיצד גובש החוב ובפרט ציינו כי אינם חייבים דבר בגין חיובים בכרטיסי אשראי. כמו כן ציינו כי מתנהל חשבון חסכון בבנק שיש להביאו בחשבון.

בסעיף 7 לתצהיר התומך בבקשה הודיעו המבקשים כי לאחר שיקבלו את כל הנתונים הדרושים בכוונתם להעביר את הנתונים לבדיקת מומחה.

יש לציין כי הבקשות כפי שהוגשו לא תוקנו לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.

מכיוון שהמבקש 2 אשר חתום על התצהיר התומך בבקשה בשמו ובשם המבקשת 1, נחקר על תצהירו ולא התקיים דיון לעניין כשרות התביעה להיות נדונה בסדר דין מקוצר, ניתן להניח כי המבקשים ויתרו על טענה בעניין זה לאחר שתוקן כתב התביעה ואולם גם בלאו הכי אין מקום לבקשה שהרי התביעה נסמכת על חוזה דביטורי כללי ועל נספח שהוא דף יתרות חוב כנטען ע"י המשיב, מסמך בנקאי שדי בו כדי להכשיר התביעה להיות נדונה בסדר דין מקוצר לנוכח ההסכמה כפי שנוסחה בסעיף 27 לחוזה הדביטורי הכללי על פיו מקבלים על עצמם המבקשים את ספרי הבנק כראיה לתוכנם.

מקובלת עלי עמדת המשיב כי טענות ההגנה המוצגות ע"י המבקשים לגופה של התביעה, סתמיות וכלליות. טענה לפיה יתרת החוב כפי שהיא רשומה בחשבון כוללת "ריביות גבוהות יותר מהמקובל וכו'" אין בה ממש ואיננה יכולה לשמש תשתית ראויה לצורך בקשת רשות להתגונן.

גם הטענה כי ההלוואה אשר נלקחה נפרעת כסדר ולא היתה כל סיבה להעמדת היתרה לפרעון מיידי, איננה עומדת במבחן. ההלוואה נלקחה באוגוסט 2006 ותנאיה כפופים לתנאי החוזה הדביטורי הכללי. בסעיף 7 לחוזה הדביטורי התחייבו המבקשים לפרוע את כל חובותיהם למשיב בתוך 7 ימים מיום קבלת דרישה. בסעיף 17 לחוזה הדביטורי הוסכם כדלקמן:

"בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי להעמיד את כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו מהלקוח לבנק בכל אופן שהוא לפרעון מיידי וסכומים אלה יישאו ריבית בשיעור הריבית המקסימלית שתהיה נהוגה אותו זמן בבנק או (לפי הגבוה יותר) ריבית בשיעור החוקי המקסימלי שיהיה מותר בישראל אותה שעה וזאת מתאריך המקרה ועד הסילוק המלא.

(ח) אם תופסק העבודה או חלק ניכר הימנה אצל הלקוח או מי מיחידי הלקוח למשך חודשיים או יותר וכו'".

על פי הנתונים הידועים והמאושרים על ידי המבקש 2 לא חרגה מסגרת האשראי בחשבון בכל נקודת זמן מסך של 27,000 ש"ח. עוד אישר המבקש 2 כי:

"עבדתי ופוטרתי בשנת 2006 ולא מצאתי עבודה פרק זמן ארוך וקרה מה שקרה וזה המצב ובגלל זה אנחנו פה".

ולהלן:

"אני פוטרתי מעבודתי, היתה לי ילדה והחיובים המשיכו לרדת מהחשבון וזה היה חלק ממסגרת העו"ש. הבנק הכיר אותי שנים רבות וקרה מה שקרה ואני רוצה לפתור את זה".

בכתב התביעה המתוקן צורפו מספר דרישות לפרעון חוב, דרישות שלא הוכחשו. ביניהן דרישה מיום 21.11.08 לפרעון חוב בסך 44,593 ש"ח, דרישה מיום 1.1.09 לפרעון חוב בסך 59,379 ש"ח, מדובר בדרישות אשר נשלחו בסמוך להגשת כתב התביעה הראשון. מדף החשבון אשר צורף לכתב התביעה המתוקן עולה כי החוב רק הלך וטפח ונצברו בו חיובים בגין רכישות בכרטיסי אשראי וחיובי ריבית חריגה מכיוון שהמבקשים לא עמדו במסגרת האשראי אשר הועמדה בחשבון. מעיון בדף החשבון עולה כי בתאריך 8.7.09 זוכה החשבון בגין משיכה מתוכנית חסכון בסך 3,952.11 ש"ח.